כבוגרים של שני אירועי משבר פרטניים קשים בחברות ציבוריות וכמי שליוו לא מעט חברות במהלך תקופות משבר הדוט.קום (2000) ומשבר הסאב-פריים (2007-2008) נדלקו במחשבותינו נורות אדומות כאשר עיינו בעמדת הרשות שפורסמה ביום 17.3.2020 – בעיצומו של המשבר הכלכלי המתפתח בארץ ובעולם בעקבות התפשטות וירוס הקורונה.

אין לנו כל ספק שהעמדה שפורסמה לא נועדה לעודד חברות לבצע רכישה עצמית של ניירות ערך או שהיה בפרסום שלה כדי לרמוז לחברות כי זו שעת כושר לעשות כן. ברור לנו שהמניע של הרשות בפרסום העמדה היה לחסוך פניות נוספות אליה (כשהיא עצמה מציינת שכבר היו כאלה) בשאלות המתייחסות לאפשרות לבצע רכישה עצמית, בנקודת הזמן הקריטית שבה החברות מצויות – רגע שהוא לפני פרסום דוחות כספיים שנתיים המצטלב עם התעצמות המשבר הכלכלי. 

ואולם עצם העלאת האפשרות לבצע רכישה עצמית בנקודת זמן קריטית זו מעלה שאלה חשובה באשר לאחריות המוטלת על הדירקטוריון בעת כזו. בזמן כזה נדרש, יותר מתמיד, לחזור למושכלות יסוד ולהזכיר לעצמנו מה נדרש הדירקטוריון לבדוק, לדעת ולהבין קודם לקבלת החלטה בתנאים כאלה בהם קיימת אי וודאות לא רק לגבי העתיד הבינוני והארוך אלא גם ובמיוחד, בנסיבות הקיימות כרגע, לטווח הקצר. שהרי ההתרחשויות בעולם כיום הן מדהימות. אם היו שואלים אותנו לפני חודש אם יעלה על הדעת שנהיה במצב בו אנו נמצאים כרגע – היינו מחייכים וסוברים שהשואל אינו רציני.

בזמנים רגילים מכוחה של חובת הזהירות המוטלת על הדירקטור הוא נדרש לנהוג בזהירות ראויה בניהול ענייניה של החברה ולקבל החלטה רק לאחר קבלת המידע הרלוונטי, עיון בנתונים ושקילת השיקולים הרלוונטיים. ואולם – הזמנים אינם זמנים רגילים בכלל וככל שמדובר על החלטה לבצע רכישה עצמית – הרי שבכל עת אין מדובר בהחלטה רגילה (לפחות במרבית החברות הציבוריות בישראל).

ברור לכולנו כי החלטות הדירקטוריון, במיוחד בזמנים כאלה, אינן מבוצעות בתנאי מעבדה ותנאי חוסר הוודאות הקיימים כיום הם מהקשים ביותר שמי מהדירקטורים ככל הנראה נתקל בהם מעולם. אם במצב דברים רגיל אי הוודאות המלווה את החלטות הדירקטורים מצמצמת את עצמה לעניינים שהם, בדרך כלל, מוכרים וידועים והדרישה מהדירקטורים היא להעריך את ההסתברות של התרחשותם ואת עוצמת ההתרחשות של האירועים - פרטניים או כלליים (כמו למשל – יהיו מכירות או לא יהיו, היקף המכירות שיהיו, יהיה פיחות, תהיה אינפלציה) הרי שבעת הזו גם סוג האירועים שמתרחשים וגם ההיקף שלהם חורג מכל יכולת סבירה של צפייה, לפחות לפי ניסיון העבר המוכר לנו.

החלטות בסדר גודל של "סגר" (ואולי נכון לומר "עוצר") על כלל האוכלוסייה, פיטורים המוניים, סגירת גבולות וכו' – אינם מסוג האירועים שיש ציפייה סבירה להתרחשותם ולכן היכולת של הדירקטורים בעיתות כאלה לאסוף מידע, לבחון אותו ולקבל החלטות, כאשר מתרחשים אירועים חריגים, בסדר גודל שלא היה במתחם הצפייה הסביר קודם לכן, נפגמת בצורה מהותית.

ועדיין – הדירקטוריון חייב למלא את תפקידו ולפעול כמיטב יכולתו, שהרי זו שעת המבחן החשובה ביותר של הדירקטוריון כמו של כל אחד מהדירקטורים ואנשי ההנהלה.

יש מי שיאמר כי ברמה הגבוהה של חוסר הודאות כיום, כאשר המידע הזמין עומד בניגוד להיגיון, לניסיון ולידע הנצבר שיש בידינו - אין ולא יכולה להיות לנו ידיעה ברורה או אף חלקית על התנהגות הסביבה העולמית, הארצית והסביבה העסקית של החברה, ועל כן קבלת החלטות במצב כזה היא בגדר הימור. ידוע שככל שחוסר הוודאות גדול יותר – הנטייה שלא לקבל החלטה גדולה יותר. אולם אי קבלת החלטה עשויה להתברר, כשלעצמה, כמחדל קולוסאלי.

קיימת כמובן גישה שלפיה צריך להניח, כבסיס להחלטות, שמשהו ישתבש ויש לפעול כבר עכשיו כאילו הוא השתבש. גישה זו היא גישה מחמירה שיכולה להביא לקיפאון עסקי גם אם טרם התחרשו האירועים המצדיקים זאת.
כך או כך, ומשום שאיננו מתיימרים לומר הצעות פרטניות לניהול המשבר, ברור כי בעת הזאת של אי וודאות נדרשת תשומת לב וזהירות רבה ביותר מצד הדירקטוריון להחלטות אותן הוא מקבל. אין ספק שבעת משבר יש חשיבות גדולה למהירות התגובה ולהתנהלות הבוחנת באופן שוטף את המצב והשינוי שלו ומגיבה מוקדם ככל הניתן להתרחשויות. אין גם ספק שהערכות מוקדמת להתרחשויות וניסיון לניתוח של תרחישים אפשריים שעשויים להתפתח במסגרת תהליך קבלת החלטות, יסיעו לניהול טוב יותר של המשבר.

הציפייה מהדירקטוריון היא כי במצבי משבר הוא יפגין מנהיגות, יהיה מעורב וככל שנדרש ייטול את המושכות לידיו תוך ניסיון למזער את הפגיעה בחברה.

ואחרי כל זה – לענייננו. רכישה עצמית של מניות החברה (להבדיל מרכישה של אגרות חוב) כמוה כחלוקת דיבידנד לבעלי המניות בחברה – חלוקת רווחים שנצברו בחברה ושיתוף בעלי המניות בהצלחת החברה. קבלת החלטה על רכישה עצמית של מניות בעת משבר ובמיוחד בעת משבר בסדר הגודל שאנו חווים כיום, גם אם איננה בלתי אפשרית, היא החלטה שלקבלתה עשויות להיות השלכות הרות אסון אם יתרחשו אירועים שהדירקטוריון לא צפה – גם אם נניח לטובתו שהוא לא "צריך" היה לצפות אותם. שהרי אנו רואים בשבועות האחרונים – אף אחד לא צפה מה מתרחש סביבנו וככל הנראה לא יכול היה לצפות אותם. אולם היום, כשהעולם רועד, אם דירקטוריון שיקבל החלטה "אמיצה" לחלק דיבידנד ו/או לבצע רכישה עצמית בעת כזו יגיד אי שם בעתיד, לאחר התממשות סיכון, שהוא "לא צפה ולא יכול היה לצפות את התממשות הסיכון" – נזכיר לו שבעת הזו התרחשו דברים שכולנו לא צפינו ולא יכולים היינו לצפות, וכי הדבר הצפוי ביותר הוא הבלתי צפוי.