לפני כשנתיים חווינו כולנו שוק ביטוח נוקשה מאוד בתחום של ביטוח
דירקטורים נושאי המשרה. היה קשה מאוד לרכוש ביטוח, ההיצע בשוק ירד, הביקוש נשאר
גבוה, והתוצאה הייתה עליית מחירים משמעותית והקשחת תנאים ביטוחים. היו תחומי עיסוק
שהתקשו מאוד לרכוש כיסוי ביטוחי הולם עבור נושאי המשרה שלהם, ונאלצו להתפשר על
מוצר ביטוחי נחות משמעותית במחיר גבוה בהרבה. כפועל יוצא מכך, היה חשש לקיפאון
עסקי. הדירקטורים ונושאי המשרה סרבו להמשיך ולבצע את תפקידם ללא הגנה ביטוחית
הולמת. לשמחתנו הרבה הגל הזה עבר, והיום אנו במגמה פחות נוקשה, אשר אט אט מתרככת
ומתגמשת. אמנם הגל הזה עבר, אך הוא הציף את קיומה של הדילמה.
סעיף 261 חוק החברות התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק
החברות") קובע, כי חברה רשאית, אם נקבעה לכך הוראה בתקנון החברה, לרכוש ביטוח
אחריות של נושא משרה בה, בשל חבות שתוטל עליו עקב פעולה שעשה בתוקף היותו נושא
משרה, בכל אחד מאלה:
(1) הפרת חובת זהירות כלפי
החברה או כלפי אדם אחר;
(2) הפרת חובת אמונים כלפי
החברה, ובלבד שנושא המשרה פעל בתום לב והיה לו יסוד סביר להניח שהפעולה לא תפגע בטובת
החברה;
(3) חבות כספית שתוטל
עליו לטובת אדם אחר.
נושאי המשרה זכאים על-פי חוק החברות לקבל הגנה, באמצעות פוליסת ביטוח
ייעודית, מפני תביעות שמשמעותן קיומן של החלטות ניהוליות שגויות, גם כאלה שפגעו
בחברה עצמה אותה הם מייצגים ומשרתים, וזאת תוך שהפרו חובת זהירות כלפי החברה ו/או הפרו
חובת אמונים כלפי החברה (כפוף לסייגים המפורטים בסעיף 261(2) לעיל).
השאלה מיהו אותו נושא משרה הזכאי להגנה על החלטותיו הניהוליות
השגויות כנגד החברה מוגדרת בסעיף 1 לחוק החברות:
"נושא
משרה" – מנהל כללי, מנהל עסקים ראשי, משנה למנהל כללי, סגן מנהל כללי, כל ממלא
תפקיד כאמור בחברה אף אם תוארו שונה, וכן דירקטור, או מנהל הכפוף במישרין למנהל
הכללי;
ההגדרה בחוק רחבה מאוד וכוללת שורה רבה של תפקידים בחברה, לרבות סעיף
סל: "כל ממלא תפקיד כאמור בחברה אף אם תוארו שונה" שניתן לצקת בו תוכן,
ויכול לכלול מגוון רחב של תפקידים.
הפסיקה אף הרחיבה עוד יותר את ההגדרה הקיימת בחוק. כך למשל, השופט
חאלד כבוב בפרשת פלד גבעוני (ת"פ 40213-05 מ.י. פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי
וכלכלה נ' אריה גבעוני ואח') קבע, כי הגדרת נושא משרה הינה מונח פתוח ובלתי מוגדר,
וכי יציקת התוכן למונח "נושא משרה" מוטלת על בית המשפט לפי נסיבות
המקרה, וכי במקרים מסוימים יכול לכלול גם גורמים חיצוניים אשר העניקו שירותים
מקצועיים לחברה. בית המשפט נוקט למעשה בגישה לפיה סיווגו של אדם כנושא משרה בחברה,
ייעשה לפי הפונקציה המהותית שהוא ממלא בחברה ולא בתוארו הפורמלי.
הפוליסה לביטוח חבות דירקטורים ונושאי משרה היא פוליסת ביטוח שקיים
בתוכה, כבר מעצם רכישתה על-ידי החברה, ניגוד עניינים בין הדירקטורים ונושאי המשרה
לבין החברה עצמה.
מדובר בפוליסת ביטוח, שבאה להגן על הדירקטורים ונושאי משרה בחברה
מפני החלטות ניהוליות שגויות, שנעשו ברשלנות ותום לב גם כנגד החברה.
החברה רוכשת את פוליסת הביטוח עבור הדירקטורים ונושאי המשרה שלה,
החברה היא בעלת הפוליסה, אך החברה עצמה אינה מבוטחת במרבית הכיסויים בפוליסה זו.
עולות השאלות מהם תנאי הכיסוי שראוי שתרכוש החברה עבור נושאי המשרה
שלה? אילו גבולות אחריות תרכוש החברה? או במילים אחרות, כמה כסף
נכון וראוי שהחברה תשקיע באותה פוליסת ביטוח שנועדה להגן על נושאי המשרה שלה?
הדילמה וניגוד העניינים כאן נחשפים במלוא עוצמתם:
מצד אחד, אף נושא משרה אינו רוצה
להיות חשוף לתביעות אישיות נגדו על החלטות שגויות ורוצה לקבל הגנה מרבית.
מצד שני, המשאבים הכלכליים של
החברה, מנוצלים, למעשה, כנגד טובתה של החברה וכנגד טובתם של בעלי המניות שלה.
מצד שלישי, ללא הגנה ביטוחית הולמת,
גורמים רבים לא יהיו מעוניינים לפעול בעולם העסקי ולקבל החלטות ניהוליות, לעיתים
אולי אפילו קצת מסוכנות, על מנת להוביל את החברה קדימה ולהגיע לתוצאות עסקיות
גבוהות. כלל ידוע הוא שללא סיכון אין גם הצלחה. האינטרס הכלכלי של כולנו הוא לאפשר
את צמיחתן של חברות עסקיות כמו גם האינטרס החברתי שלנו בפיתוח וקידום מטרות עסקיות
שונות, וזאת כדי לאפשר התפתחות עסקית במגוון רחב של תחומים.
האם התשובה שלנו תשתנה בין חברה פרטית לחברה ציבורית?
בחברה פרטית לעיתים נושאי המשרה הם גם בעלי החברה או שהם מחזיקים חלק
ממניות החברה. מה שגורם לכך, במרבית המקרים, שהחלטות ניהוליות שגויות יכאבו להם
באופן אישי, מעין מאזן אימה מובנה. לכן לא תמיד יבחרו חברות פרטיות לרכוש בכלל
ביטוח דירקטורים ונושאי משרה בשל אותו מאזן אימה מובנה.
בחברה ציבורית, כשמה כן היא, הציבור הוא זה שמושפע מההחלטות
הניהוליות – נהנה מהחלטות ניהוליות נכונות או סובל מהחלטות ניהוליות שגויות – לכן החשיפה
של הדירקטורים ושל נושאי המשרה לתביעות כנגדם היא גבוהה יותר ומשמעותית יותר.
ואכן, מהניסיון שלנו בחברת "מגדל", חברות ציבוריות נוהגות
לרכוש גבולות אחריות גבוהים יותר, ולהשקיע יותר כסף ברכישת כיסויים הולמים עבור
עצמם.
אך מי הוא זה שמחליט כאן כמה לרכוש ומהו המחיר שיש להשקיע ברכישת פוליסת
הביטוח? הדירקטורים ונושאי המשרה בעצמם. דילמה בהתגלמותה ובמלוא עוצמתה.
כמובן, אין תשובה אחת נכונה, והתשובה תלויה במגוון רחב של נתונים
ונסיבות התלויים, בין היתר, בעיסוק החברה, היותה, כאמור, חברה פרטית או חברה ציבורית.
כמו גם למקום המסחר של מניות החברה, האם החברה נסחרת בבורסה בישראל או מחוץ לישראל.
למשל, חברות הנסחרות בנאסד"ק בארה"ב חשופות לתביעות הרבה יותר משמעותיות
ותידרשנה לעלויות מאוד גבוהות של הוצאות משפטיות, לאור זאת עלויות הביטוח המושקעות
על-ידי החברה הינן בהרבה יותר גבוהות בהשוואה, למשל, לחברות הנסחרות בבורסה
לניירות ערך בתל אביב.
על מה חברת הביטוח מסתכלת בבואה לבחון את עצם עריכת הביטוח, את תנאי
הכיסוי ואופן תמחור הפוליסה?
חברת הביטוח בוחנת מכלול רב של נתונים, אשר משפיעים תחילה על ההחלטה
האם לבטח את אחריותם של הדירקטורים ונושאי המשרה באותה חברה, ואם התשובה היא
חיובית, מהו גבול האחריות (גובה החשיפה) שחברת הביטוח מוכנה לבטח ובאילו תנאים. להלן
מספר שיקולים עיקריים שמשפיעים על הבחינה:
·
מהות העיסוק של החברה – לדוגמא, בתקופת מגפת הקורונה נזהרו חברות
הביטוח מלבטח חברות נדל"ן מניב, ואם החליטו שכן, הן הגבילו משמעותית את גבול
האחריות והפרמיה הייתה גבוהה משמעותית, לעומת התקופה שלפני הקורונה. היה חשש
שחברות אלו לא יצליחו לעמוד בהתחייבויות הפיננסיות שלהן, לאור הסגרים הרבים והמעבר
לעבודה מהבית, והיה חשש שחברות רבות יפרו את הסכמי השכירות שלהן לאור זאת.
·
מקום העיסוק של החברה - האם החברה פועלת בארץ בלבד או גם בחו"ל.
ואם כן - היכן בחו"ל. בארה"ב וקנדה, למשל, החשיפה לתביעות הינה גבוהה
יותר.
·
מחזור המכירות של החברה – חברה עם פעילות ענפה ומחזור מכירות גבוה
מייצרת חשיפה גבוהה.
·
המצב הפיננסי של החברה – ההון העצמי של החברה, הנכסים השוטפים שלה, ההתחייבויות
השוטפות, ומהו היחס ביניהם. יחס שאינו מספיק חיובי ירתיע חברות ביטוח מלבטח, שכן
מדובר בחברות בעלות סיכון גבוה.
·
האם מדובר בחברה פרטית או חברה ציבורית, ואם מדובר בחברה ציבורית –
היכן היא נסחרת. כפי שפורט לעיל, יש לכך השפעה על הסבירות והחשיפה לתביעות.
·
תנאי הכיסוי המבוקשים, גובה ההשתתפות העצמית, ביטול או ריכוך חריגים
וכו' – תנאי כיסוי רחבים יגררו פרמיה גבוהה.
·
זהות הדירקטורים ונושאי המשרה בחברה – בדיקת ההיסטוריה העסקית של גורמי
מפתח בחברה, ובחינה האם הם בבחינת "שור מועד" שהסיכון לבטח את אחריותם גבוה
מאוד ולעיתים אולי אף מדובר בתביעה שהיא כמעט וודאית.
לסיכום, לאור המורכבות
והייחודיות של ביטוח חבות דירקטורים ונושאי משרה, אין חולק שמדובר בביטוח המצריך תחום
התמחות ייעודי ומומחיות באופן עריכת הביטוח.