לאימוץ שיקולי עלות-תועלת מבחינת הרגולציה.
הרגולציה בישראל:
מאז שנת 2005 בה הוקמה ועדת גושן שעסקה בממשל
התאגידי החל נושא הרגולציה בישראל לקבל תיעדוף אחר, ב-2009 הוקם פורום רגולטורים
שמתכנס באופן תקופתי. מ-2011 החלו החלטות ממשלה לצורך ייעול ושיפור הרגולציה
הממשלתית. ההחלטה המשמעותית התקבלה בשנת 2014 עם הנחיה למשרדי הממשלה השונים כיצד
להתנהג ומאמצים את השיטה של RIA בישראל – במסגרתה מחייבים את הרגולטורים
לקיים הליך של הערכת השפעות רגולציה לפני אימוץ תקנות.
בשנת 2018 מתקבלת החלטת ממשלה נוספת בעקבות דו"ח
ה-OECD
שפורסם כתוצאה מבקשה של ישראל, ומאמצים "רגולציה חכמה/טיוב רגולציה" המכונה
RIA
(רגולציה חכמה/טיוב הרגולציה).
בשנת 2021 הגיעה חקיקת חוק עקרונות האסדרה,
והקימו את רשות האסדרה שהוא עצמו גוף מדיני לפיקוח והכוונה על הרגולטורים. בחוק
האסדרה נקבעו הכללים ולפיהן ככל ונוצרת אסדרה שעוברת הליך של RIA
אזי יש לעמוד בהנחיות כמו מתי נכון להתייעץ ומהן הסמכויות הנדרשות.
בישראל, החיוב בהליכי RIA
נעשה על ידי החלטות ממשלה ולא על פי חקיקה ובמקרים מסוימים ניתן גם לקבל פטור
מהליכים של RIA
בהתאם לנסיבות. הליכים רגולטוריים שנחשבים לפחות משמעותיים לא
דורשים את ההליך על שלל שלביו וחלקם מטופלים על ידי חוק עקרונות האסדרה. מאז 2014
מפורסמים דוחות לציבור של הערכת מצב הרגולציה.
מדד OECD
לאיכות רגולציה מורכב מ-3 נושאים:
א. מידת המעורבות של הציבור בעל האינטרס בתהליך
הרגולטורי - עבור גופים שלא למטרות רווח ולצורך שקיפות
ב. מידת השימוש ב-RIA
ג. בחינה בדיעבד - האם היה ראוי לאמץ או לבטל
שיתוף ציבור והתייחסות הציבור כמעורב בקביעת
הרגולציה
שיתוף ציבור הוא מונח המתייחס לתהליך שבו
מעורבים סקטורים שונים בקבלת החלטות ובביצוען. כפי שהוסבר לעיל, הליך זה הפך לגורם
מרכזי בתהליך יצירת המדיניות הציבורית ובכך הביא לצמיחה בשיפור התהליכים המוסדיים
והדמוקרטיים של קבלת החלטות. במסגרת התהליך, הציבור מוזמן להשפיע ולתת ביטוי
לדעותיו ולצרכיו, ומערכת ההחלטות הציבוריות מתחשבת בדעותיו ובתרומתו של הציבור
בתהליך זה, בדומה למה שנעשה בהנחיות הרשות שפורסמו לתגובות בתחילת ספטמבר.
התייחסות הציבור הפכה לקריטית יותר בעידן
המודרני עקב פיתוח התקשורת המודרנית והטכנולוגיות המתקדמות, המאפשרות לציבור להביע
את דעתו ולהשפיע בצורה מיידית ומרחבית, הוא מביא איתו דעות, תובנות ופרספקטיבות
שונות, המרובות בערך מגוון, התייחסות לדעות ולשיפור המדיניות הציבורית. בנוסף, מעורבות
הציבור משפיעה על רמת האמינות של המדיניות, מאחר והיא מאפשרת תהליך בניית מדיניות
מורכב ומותאם לצרכים ולרצונות של הקהל הרחב ומחבר בין המגזר העסקי לרגולטורים.
הרגולציה המשתנה בעולם הטכנולוגיה
עם הצמיחה המרשימה של טכנולוגיות חדשות כמו
הביג דאטה, הדיגיטליזציה, והבינה מלאכותית, המגזר העסקי נתקל באתגרים רבים.
רגולטורים ברחבי העולם מבינים את החשיבות שבהגברת האחריות על הדירקטוריון בכלל
ובתוך זה מנסים לפעול להטלת האחריות על גורם ספציפי ועל פי כך, הם פועלים ליצירת תקנות חדשות
שמתבססות על מדריכי ה OECD
בנושא הפרטיות והמידע הדיגיטלי.
החבות המוטלת על דירקטוריונים
ההנחיה שפורסמה, מראה כי שיטת הרגולטור הינה
הגברת האחריות של הדירקטורים בנושא הגנת הפרטיות. מצד אחד, הקידמה הטכנולוגית
מביאה איתה צרכים חדשים ופתרונות לצידם דוגמת פינטק כמו הצורך בשדרוג תהליכי הגנת
פרטיות פנימיים, והפרסום החיוני שעלול להוות צוואר בקבוק, מהצד השני, ההזדמנויות
כוללות את היכולת לספק ללקוחות בטחון רגולטורי, לשפר את יכולת הניהול והצפיפות
בארגון ולפתח מידע מוכר לקהלי היעד, אולם עלינו לשאול את עצמנו מס' שאלות:
1.
כיצד
נכון לחלק את האחריות בין הדירקטוריון להנהלת החברה?
2.
מה
רמת הסיכון והחשיפה הראויים או כיצד תימדד אופטימיזציה של הפתרון והמשאבים?
3.
היכן
עובר הגבול הדק בין קביעת מדיניות ופיקוח שהם תפקידי הדירקטוריון והצבתם כאחראים
הלכה למעשה?
ההתמודדות עם האתגרים שמוצגים ברגולציה המוצעת והקידמה
הטכנולוגית יחד עם הגברת החבות המוטלת על דירקטוריונים מחייבת תכנון ומעקב
מדויקים. מצד אחד, דירקטוריונים יכולים לנצל את המידע והכלים הטכנולוגיים הזמינים
כדי לשפר את יכולת זיהוי הסיכונים שלהם וניהולה ומצד שני, האם אין זה תפקיד
ההנהלה? כמו כן, נשאלת השאלה, מה הגבול קביעת מדיניות הפרטיות והגברת החבות בחברה
לשמירה עליה בפועל ומתי הגבולות מיטשטשים בין קביעת מדיניות ופיקוח לניהול סיכונים
ומעקב אחריהם בפועל.
לסיכום, רגולציה בתחום הטכנולוגיה והפרטיות
תגרום לשינויים רבים ואתגרים חדשים בעולם העסקי. דירקטוריונים ייאלצו להתמודד עם העדכונים
ככל וייכנסו ואף יהפכו את התהליך להזדמנות לשיפור ולמידה קבועה, זאת לצד פיתוח
מדיניות מנוהלת, אג'יליות לשינויים טכנולוגיים, ופעילות בשותפות עם מומחי הגנת
פרטיות ומומחים בתחום הרגולציה.
על פי כך, הרגולציה וההגברה המוצעת בתחום נכונה ויכולה לשפוך אור לכל
ארגון המבקש לשרוד ולצמוח בעולם הטכנולוגיה והפרטיות הדיגיטלית אולם לא בהכרח כי באופן
המוצע במסמך שהתפרסם, לפיו מציע הרגולטור להשתית אחריות נוספת על דירקטורים היא
הנכונה.
ציבור הדירקטורים קיבל הזדמנות לקחת חלק מהותי
ומרכזי בעיצוב הרגולציה והנעת גלגלי המשק באמצעות התייחסות הציבור לרגולציה
המוצעת. ראוי כי ייקח הזדמנות זו בשתי ידיים בצורה אקטיבית.
*תודתי נתונה לפרופ' קובי נוסים מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן ולעופר לביא, יו"ר הועדה המקצועית